נִתְקַלְתִּי בְּאִישָׁהּ מְבֻגֶּרֶת בָּרְחוֹב

כְּתֵפִי שֶׁלִּי בִּכְתֵפָהּ,

הִתְנַגְּשׁוּת כִּמְעַט חֲזִיתִית.

הִיא מַעֲדָה,

וּלְרֶגַע חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא נָפְלָה.

הִסְתּוֹבַבְתִּי, 

מְבֹהָל, בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה.

הִיא הֵישִׁירָה מַבָּטָהּ אֵלַי,

עָנְתָה "עוֹד פַּעַם בְּבַקָּשָׁה!"

וּמִלְּאָה פָּנֶיהָ בְּחִיּוּךְ.

כְּאִלּוּ מְיַחֶלֶת שֶׁאֲנַעֵר אֶת עוֹלָמָהּ

עוֹד פַּעַם אַחַת

לִפְנֵי שֶׁאַמְשִׁיךְ הָלְאָה.