בְּמַחְבֶּרֶת צִבְעוֹנִית

כִּמְעַט סְתָמִית

כְּתוּבִים רֹב שִׁירַי.

לְצַד כָּל שִׁיר

תַּאֲרִיךְ -

הַזְּמַן בּוֹ הִרְגַּשְׁתִּי צֹרֶךְ.

בְּלִי הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת

בִּזְמַן לֹא מְתֻכְנָן

הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי מִתְפָּרֶצֶת.

אֲנִי נִגָּשׂ לִמְחַבֶּרֶת, 

שׁוֹלֵף אֶת הָעֵט

וּמִשְׁתַּפֵּךְ.

הַלֵּב שֶׁלִּי בַּמַּחְבֶּרֶת,

עַל פְּנֵי הַדַּפִּים

שָׁזוּר בֵּין הַמִּלִּים.

וְלִפְעָמִים מַפְחִיד אוֹתִי

שֶׁהַמִּלִּים תִּדְהֶנָּה

לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַסְפִּיק לִקְרֹא.