תָּמָר מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי

בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת

וְשׁוֹאֶלֶת:

"רוֹצֶה לְשַׂחֵק?"

וַאֲנִי רַק חוֹשֵׁב עַל הַדְּבָרִים

שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

אֲנִי פֹּרֵט בְּפָנֶיהָ אֶת הַמַּטָּלוֹת 

שֶׁנֶּעֱרָמוֹת בְּרֹאשִׁי,

כְּמוֹ הַר שֶׁל כְּבִיסָה 

שֶׁצָּרִיךְ עוֹד לְקַפֵּל.

"אוּלַי עוֹד מְעַט?" 

שָׁאַלְתִּי בִּתְגוּבָה.

תָּמָר לֹא הֵסִיטָה מַבָּטָהּ,

הִשְׁתַּהֲתָה מְעַט,

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַגַּלְגַּלִּים בְּמוֹחָהּ

מַרְטִיטִים אֶת הַתַּלְתַּלִּים הַכְּתֻמִּים.

"אַתָּה רוֹצֶה לְשַׂחֵק?"

שָׁאֲלָה שׁוּב, 

כְּמוֹ רַק הִתְחַלְנוּ אֶת הַשִּׂיחָה.

וְהַכֵּלִים בַּכִּיּוֹר,

וְהַלִּכְלוּךְ עַל הָרִצְפָּה

קוֹרְאִים לִי בְּמֹחִי.

אֲבָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבּוֹגְרוֹת לֹא יְכוֹלוֹת

עַל הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שְׁמוּלִי.

כְּשֶׁתָּמָר שֶׁלִּי מְבַקֶּשֶׁת

הַלֵּב מִתְמוֹגֵג,

וְהַכֹּל בְּרֹאשִׁי מִתְפּוֹגֵג.

אָז מוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְעֶבְרִי

וְאוֹמֶרֶת בִּמְתִיקוּת שִׂיא: 

"בּוֹא נֵלֵךְ לְשַׂחֵק".

וּבְאַחַת כַּף יָדָי 

אֶל כַּף יָדָהּ נִשְׁלַחַת,

וְזֶהוּ, אֲנִי שֶׁלָּהּ.