הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב.

עִיר חֲדָשָׁה, שָׂפָה זָרָה. 

מַרְגִּישׁ בַּבַּיִת,

אוּלַי יִשָּׁאֵר.

כּוּלָם לְטַעֲמוֹ:

הַטְּעָמִים, הַמִּלִּים, הַצְּלִילִים.

הַתְּחוּשׁוֹת זֵהוֹת,

מַרְגִּישׁ לוֹ שֶׁהַכֹּל קַל.

גַּם אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת 

הוּא רוֹאֶה כַּמּוּבָן.

אֲבָל כָּל שֶׁצָּרִיךְ

הוּא רַק לְהַרְגִּישׁ

בְּדִיּוּק כָּכָה.

אֲפִלּוּ בִּשְׁכוּנָה קָשָׁה,

הוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּמְצָא

אֵיזוֹ פִּנָּה.

תִּהְיֶה לוֹ הִתְאַקְלְמוּת מְהֵרָה.

וַאֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים עָלָיו,

לְאָן הוּא מְמַהֵר?

לוֹקְחִים צָעַד שְׁנַיִם אָחוֹרָה,

הֵם צְרִיכִים שְׁנִיָּה.