לִפְנֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ

הָיִיתִי בְּרַכֶּבֶת הָרִים,

בֵּין פְּסָגוֹת שֶׁל תִּקְוָה

וּתְהוֹמוֹת שֶׁל פַּחַד.

וּבַשָּׁמַיִם עֲנָנִים בָּכוּ

יַחַד אִתִּי.

עָיַפְתִּי מֵהַדֶּרֶךְ, 

שָׁאַלְתִּי 

מָתַי מַגִּיעִים?

רָצִיתִי לִהְיוֹת לְבַד

וְרַק לֹא לִהְיוֹת לְבַד,

וְלָמָּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה?

עַכְשָׁו

אֲנִי נוֹהֵג בַּמְּכוֹנִית 

עִם הַמּוּזִיקָה שֶׁלִּי. 

מְשַׁיֵּט בַּכְּבִישׁ הַכִּמְעַט רֵיק,

כְּמוֹ שָׁטִיחַ פָּרוּס 

לְבִקּוּר מַלְכוּתִי.

שִׁיר שֶׁמַּזְכִּיר 

וּמַרְטִיט אֶת הַדְּמָעוֹת.

וְעוֹד שִׁיר 

שֶׁמַּקְפִּיץ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

אֵיזוֹ פְּגִישָׁה זוֹ הָיְתָה.